השקיעה מהמרפסת של מסעדת קדמה KEDMA בירושלים, היא אולי אחת מהיפות ביותר שצילמתי.
שער יפו וחומות העיר העתיקה פרושות עד האופק כשמעליהן מתנשא מגדל דויד המחודד ומאחור שמים צבועים בורוד וארגמן... ממש גלויה!
ברור שכשהגעתי הביתה ראיתי שהפלאש היה לחוץ וכל התמונות נראות כמו חושך, אך את התמונה הזו אני אנצור בזיכרון עוד זמן רב...
אבל לא רק אותה...
כשאריאלה הקוסמת מהבלוג בישול בקצב הסלסה התקשרה לפני כחודש להזמין אותי להשקת מסעדה בירושלים, לא חשבתי אפילו דקה לפני שעניתי בשמחה שאני בפנים.
מניסיוני, כל מה שאריאלה וטל מ"מרום תקשורת"
נוגעות בו מבטיח לפני הכול חברה משובחת של עמיתים שמדברים וכותבים אוכל,
ורק בשביל זה כבר שווה לגרור את עצמי ממדינת תל-אביב בחום של 38 מעלות אל
האוטובוס הממוזג בדרך ירושלימה. ואם האוכל יהיה טוב - זה בכלל רווח נקי.
כמו כל פריקית טובה, נכנסתי מיד לרשת לראות מה אומרים על המסעדה והבנתי
למה היא משיקה תפריט חדש... הביקורות לא היו מחמיאות בלשון המעטה אף גם
שכולם היללו את הנוף.
ואכן המיקום המופלא של קדמה בשדרות ממילא-
על שדרת חנויות יוקרה שיושבת מול שער יפו ומגדל דויד, מזכה את המסעדה
במבקרים מכל העולם. הנוף שנשקף ממנה הוא במילה אחת (בעצם שתים..) חד פעמי!
זה נראה כמעט פשע לבזבז כזה לוקיישן (לוקיישן! לוקיישן!) על אוכל או שירות
לא מוצלחים...
עוד חיפוש מהיר אחר השף החדש של המסעדה ערן בן ארוש דווקא הניב תוצאות מבטיחות.
האמת, כשמסתכלים על קורות החיים של בן ארוש, שף צעיר ומבטיח שצלח
בהצטיינות את ביה"ס היוקרתי קורדון בלו בקליפורניה, בישל במסעדות של שלושה
כוכבי מישלן וזכה בתחרויות בישול בארץ ובעולם, לא קשה להבין את החגיגה
החושית שהמתינה לנו על הצלחת... אבל על זה עוד מעט.
בדרך לירושלים,
באווירה קסומה שמייחדת אנשים שחולקים תשוקה משותפת, לא יכולתי שלא להיזכר
בחיוך במערכון המוצלח על סצנת האוכל הירושלמי שבוצע בכישרון רב בארץ
נהדרת.
המערכון שנתן במה להתחדשות הקולינארית שפוקדת את
עיר הקודש בעת האחרונה, חיבק את הסצנה המקומית ביד אחת וכיסח אותה בשנייה.
הוא הצחיק אותי עד דמעות, כפי שמערכון טוב צריך לעשות, ועורר בי סקרנות
גסטרונומית שלרוב מוגבלת לאזור תל אביב רבתי... שמחתי שלא אכלתי דבר כל
היום והשתוקקתי לטעום מהחמשוקה והטחיגורט ...
מהמערכון:"ירושלים- עיר קדושה שיש בה קרפצ'יו, אשכרה פאן פה, ירושלים…עיר שיש בה ניוטון וקצר לא אללה ואכבר ירושלים…"
תפגישו יחד חבורה של בשלנים, אכלנים ושוחרי מזון יחד ותקבלו בליל רב טעמים מטבחים וסיפורים אישים שהכי כיף לחלוק עם מי שמבין...
בדרך לירושלים פגשתי אנשים נפלאים כמו חיה דר היפה מיופי במטבח, מיה שטרן המתוקה אומנית השוקולד דפני המקסימה ממטבחו-נט, שוש המוכשרת מדה מרקר ואורית שלום המהממת!! שגם כן כותבת בדה מרקר
ועוד רבים שלדאבוני פשוט לא הספקתי לדגום, אבל בטוחה שעוד יזדמן... זר לא
יבין את אווירת החום והפירגון שיש באירועים האלו שרק בשבילם שווה להגיע,
וכל זה לפני שטעמנו את האוכל...
וכך נחתנו בירושלים, למעשה במקום הכי יפה בירושלים,
יש יאמרו מהיפים בעולם, שיכורים מהאוויר ומהאווירה ובעיקר רעבים. לפני
הכול קיבלנו סקירה על קדמה – מסעדת ברסרי כשרה שמגישה אוכל גורמה ירושלמי
וחוגגת שנה להיווסדה עם תפריט דנדש ומתהדרת בשף צעיר (ומבטיח כבר
אמרתי?)...
מזגנו לנו כוס יין תשבי פרנץ' ריזלינג מהלבנים וקברנה פטיט סירה מהאדומים, ואז התחילו להגיע המנות...
תחילה נכנסו אחר כבוד לחם הבית -פוקצ'ה
משובצת בעשבי תיבול ומלח גס שהייתה טרייה פריכה וממכרת ואיתה מקבץ מקסים
של צלוחיות עם קציפת חציל (שנמס בפה כמו ענן מעושן), עגבניות בשמן זית,
פסטו בזיל ירוק עם נענע נטול פוזה וטעים, אריסה פלפלים ירוקים שהייתה
מצוינת גם אם לא מומלחת דיה ואיולי לימונים כבושים שכולנו הגדרנו כפתיח
המוצלח ביותר! הלימון הכבוש כבש בצורה מדויקת את טעמי המיונז הביתי ופתח את
התיאבון לבאות.
לאחר מכן התחילו לזרום המנות הראשונות: קרפצ'יו פילה בקר עם עשבי תיבול, סירופ רימונים ומלח ים וקרפצ'יו מוסר ים עדין עם ג'ינג'ר, שתי המנות היו מוצלחות טריות ועשויות היטב.
בהמשך הגיע גם סלט עגבניות שרי וגרגיר
נחלים עם מלפפון בלדי וצנוברים. הנבטוטים הרעננים בשילוב הצנוברים וסוגים
שונים של עגבניות שרי, היו מתובלים בדייקנות והמנה כולה הייתה רעננה
והתפוצצה בחיך.
עוד הגיעו גם צלחת חומוס חם בכמון ושמן זית עם קבבונים בגריל ולחם סורי - מנה מצוינת, ונתחי כבד אווז
על טוסט בריוש ששחה במרק כרישה וערמונים והטוויל המקסים שעיטר אותו פשוט
נמס בפה. רק הצטערתי מעט שהטוסט הרגיש לנוזלים טבע בתוך המרק ואיבד
מפריכותו. ממליצה בחום על הפרדת רשויות, כי הטעמים השתלבו מצוין.
והמנה שהמלצר שלנו (שהיה מקסים וידען) הכי אוהב- מולג'ס שקדי עגל בגריל פחמים עם פטריות טורפש. אמנם
על שקדים אני לא מתה אבל המנה ישבה בתוך קרם ירקות שורש ארומאטי ולוותה
בפטריות הכמהין הישראליות שמוצאים בנגב - "טורפש" שאני מתה לטעום זמן רב,
ולא התאכזבתי. מנה משובחת עם טעם וצבע מקומי שאני צופה שתהיה אחת המנות
המובילות במסעדה.
את החציל בלאדי שלווה
בטחינה נוזלית , ירקות אנטיפסטי צלויים עם זעתר אפילו לא הספקתי לטעום, כי
לא יכולתי להפסיק לאכול את המנה הכי טובה של הערב לטעמי, ריזוטו פטריות צלויות שהיה עשוי בדיוק במידה הנכונה, שובץ בפטריות יער ובצלצלי שאלוט, ושחה ביין לבן ושמן כמהין. בלי ספק הבחירה שלי לערב.
וגילוי נאות- אחרי המבחר המדהים של המנות הראשונות, שזרם לשולחן, נשברתי כשהגיע שלב המנות העיקריות וטעמתי אך כזית מהפרדלה פטריות וערמונים שנראתה מצוין, מהסינטה ששכבה על מצע יין אדום קרם שום ומרווה (וחבל שהתקררה בדרך..). סטייק האנטריקוט עם קונפי שום ותרד בר (אחד הביסים המוצלחים ביותר), פילה מוסר ים עם ויניגרט בזיליקום וריזוטו זעפרן שהיה עשוי במידה הנכונה ופשוט נמס בפה וכתף הטלה שבילתה שבע שעות
בתנור והגיעה מלווה בשעועית קנליני מוצלחת, וירקות בציר טלה, וטימין.
הבנתי מכל מי שהצליח לשרוד עד כה, ששווה לחזור למסעדה רק בשביל לטעום אותה
והיבטתי בה בעינים כלות כשהיא חזרה למטבח מיותמת...
מובן שכשהגיעה המנה האחרונה – מוס שוקולד עם ג'ל דובדבנים, סוכריות סלק, גלידת קוקוס ופירורי עוגיות אספתי
את עצמי מחדש. כמו שאומרת שוש חברתי מהבלוג "כי ככה אני אמרתי" - קינוחים
זה קיבה נפרדת... (כך שוש אמרה!). המנה נראתה כמו טיול באירופה וגם הטעמים
הזכירו לי את ניחוחות היערהשחור וזאת בהתחשב בעובדה שלא פשוט לייצר מנה
פרווה כה מוצלחת. שאפו לשף!
בתום הארוחה, התרווחנו מפויסים ושבעים על המרפסת עם שוט ערק, ונהנו
מהבריזה הירושלמית שליטפה את הסועדים ומהניחוחות שהוסיפו לעלות מהמטבח.
ונזכרתי בבדיחה הישנה שאם היה לי עוד מקום לדחוף אצבע כבר הייתי דוחפת איזה
מקל פוקצ'ה...
היה טעים בטירוף כמו שאומרת מיכל במאסטר שף ואולי הבשורה יכולה להגיע גם מירושלים...
אישית, אני יודעת שאנטריקוט הכמעט שלם שהשארתי על הצלחת, עוד יחזור לרדוף
אותי בחלומות הלילה כשאתעורר שטופת ריר ומורעבת... רק הזיכרון מעלה בי
עכשיו געגוע מרייר... הצלחתי לטעום ממנו כזית והטעם הזה, כנראה ילווה אותי
עד שאשוב לקדמה...
וכמובן תודה ענקית לאריאלה על ההזמנה ובהצלחה בסיור עם ילדים חולי סרטן בהולנד. עד שניפגש שוב....
למתכונים שלנו- Rotev מתכונים בוידאו
מתוך הבלוג שלנו בתפוז